המחקר בספר זה הוא פיתוח והרחבה לנושא המבנה המשולש שנדון בספרי הראשון "אור ישראל, סוגיות במסכת עירובין".  ההבדל העקרוני ביניהם הוא שבספר הראשון דַנתי במבנה המשולש הבא כיחידה אחת, כסוגיא כוללת ושלמה או כחלק מסוגיא שהמבנה המשולש הוא מרכיב מרכזי בה, ועסקתי רק בסוגיות שבשלושת הפרקים הראשונים של מסכת עירובין. 
בספר זה, נדון המבנה המשולש המופיע בכל חלקי הסוגיא על כל מרכיביה השונים, ובכל הסוגיות במסכת עירובין (ובכך מתָּחם המחקר). 

המחקר בספר זה הוא תוצר של אחת מהמסקנות המופיעות בספר הראשון, הקובעת שהמבנה הנפוץ והאהוד ביותר בסוגיות מסכת עירובין הוא המבנה המשולש.  המחקר כאן מתמקד בהצגת המבנה המשולש והוכחתו בסוגיות מסכת עירובין וכפועל יוצא משתמעת גם תפוצתו המרובה יחסית (ארבעים סוגיות) והאהודה בסוגיות המסכת.

המבנה המשולש מופיע בסוגיות השונות באופנים מגוונים שעיקרם הוא מההיבט הצורני-סגנוני המתבטא בתוכן הדברים (כמו לדוגמה ביטוי, מו"מ וכד') או כסידור של שלושה דברים יחד כמו לדוגמה שלוש מימרות של חכם מסוים במקום אחד בסוגיא לעתים אף על פי שאין קשר תוכני בין המימרות,  או שלוש מימרות מאמוראים  שונים.

חשיבות המחקר של המבנה המשולש בסוגיות בכלל, נובעת מהעובדה שיש מעט מאוד מחקרים הבוחנים את הסוגיות מנקודת מבט של עיצוב הסוגיא הבאה בתלמוד הבבלי כיחידה מתואמת מבחינת צורה וסגנון וכחלק משיקוליהם של עורכי הסוגיא בעריכת הסוגיא.  מקובל לחשוב שהמסר התוכני או ההלכתי הוא הגורם המכריע בעריכת הסוגיא ואין מקום לשיקולים אחרים, בוודאי לא שיקולים צורניים-סגנוניים כמו לדוגמה עיצוב הסוגיא במבנה המשולש; אולם מְחֵקר הסוגיות במסכת עירובין עולה שיש סוגיות רבות הבאות בדרכי עיצוב שונות, שהעיקרית שבהן היא המבנה המשולש, ולכן מתמקד בו המחקר בספר זה. 

חשיבות נוספת נודעת למבנה המשולש בעיצוב הסוגיא בכך שלעתים הוא השיטה הטובה ביותר לפתרון בעיות או קשיים המתעוררים בה. במקרים רבים הפרשנים שנתקשו בעניינים אלה תירצו אותם כדרכם בדרך של פלפול, ולא מזווית הראיה הצורנית-סגנונית של עיצוב סוגיא במבנה משולש, אם כי יש לציין כי חלק מהפרשנים רמזו למבנה המשולש או שכך השתמע "בין השיטין" של דבריהם.